החופש הגדול פה! לא יאמן שהסתיימה לה שנה. אצלי באופן אישי סוף השנה הנוכחית לווה במערבולת רגשית. בתי הבכורה סיימה תיכון. כל מסיבת סיום הייתה מרגשת יותר מקודמתה, בנוסף לעובדה שהחלה לנהוג ונמצאת בשלבים מתקדמים במיונים לתפקידים שונים בצבא. והדובדבן הגיע בתצורה של נשף הסיום שהוא כמו מיני חתונה בה הבנות לובשות שמלות ערב נוצצות והבנים בחליפות ופפיונים, כמו פינגווינים חתיכים שבאו לאסוף את עלמות החן לערב נוצץ המציין סופית את הפרידה מ-12 שנות לימוד. רק לפני רגע עיצבתי לה את חדר הנערה שלה. כאילו זה היה אתמול. והשנה עיצבתי לבני האמצעי חדר נער. גם הוא נפרד השנה מעולם הילדים

פרוייקט חדש הוא מעין בליינד דייט. אני מגיעה, דופקת בדלת ואין לי מושג מי האנשים איתם אני הולכת לעבור תהליך בחודשים הקרובים. יש התרגשות גדולה ואפילו פרפרים בבטן. אני יודעת עליהם קצת משיחת הטלפון- היכן הם גרים, כמה נפשות הם במשפחה, מה הם צריכים, חולמים ומחפשים. הם נשמעים לי נחמדים ונעימים, אבל מי הם באמת ואיך יהיה לנו יחד- אין לי שמץ של מושג. והפגישה הראשונה יש בה גישושים, ולאט לאט נרקם לו קשר ומתפתחים יחסים. את המשפחה המקסימה בפרויקט המדובר אני מכירה כבר לא מעט שנים. הילדים שלנו היו בגן יחד. היחסים בינינו היו מושתתים על חיוך והיי מה